אז למה The Divine Miss M, אתם שואלים?

The Divine Miss M הוא שם הבמה לו זכתה השחקנית והזמרת בט מידלר, וזהו גם שם אלבום הסטודיו הראשון שלה, שהגיע ל- Top 10 במצעד הפזמונים של בילבורד, גרף מיליונים וזיכה אותה בגראמי.
MM אלו גם ה-Initials  שלי- יעני, האות הראשונה של שם משפחתי ושל שמי הפרטי המלא.
לאורך השנים אומרים לי שאני דומה לבט מידלר (ולברברה סטרייסנד), ולמרות הסתייגותי הקלה מכך בהתחלה (כי האף שלהן הרבה יותר יהודי משלי!), כיום אני מחבקת את המחמאה הזו בחום, בייחוד כשזה מגיע מהקהילה הגאה, אשר מבינה דבר או שניים בדיוות :-)! אז החלטתי לעוף על עצמי ולאמץ את ה- Nickname הבימתי שלה!

בגדול, יש לי משיכה עזה לעולם הדיוות. משהו בנצנצים והפאייטים, השואו והגלאם עושה לי את זה, אפילו שאני עצמי יותר בכיוון של זיווה.

את בט מידלר הכרתי לראשונה בקומדיה “חטיפה נעימה” (באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב: “Ruthless People”), בה גילמה את התפקיד הראשי של ברברה סטון, מיליונרית שבעלה (המגולם ע”י דני דה ויטו) זומם לרצוח, כשבמקביל היא נחטפת ע”י זוג צעיר, אותם הונה דה- ויטו, ואשר רוצים לסחוט ממנו כופר תמורת שחרורה. הסרט יצא לאקרנים ב-1986, ואני זכיתי לצפות בו ב-“ריפיט” אינספור פעמים עם הוריי עוד בקישינב, בדיבוב לרוסית. באותם ימי צנע, בהם סנוניות בודדות של תרבות זרה היו מצליחות לחדור מבעד מסך הברזל בין בריה”מ לשעבר לבין כל דבר שהוא לא בריה”מ לשעבר, הקומדיה הזו הייתה בגדר פנינה יקרה. ככל שבגרתי (ואמא שלי המשיכה לצפות בסרט הזה בווידיאו בארץ), הבנתי מה מתרחש שם יותר ויותר, ותכל’ס לא ממש ברור לי איך ההורים שלי אפשרו לי לצפות איתם בסרט הזה אז :-).

אני זוכרת שבתור ילדה מה שהכי הרשים אותי בסרט הזה היה המטמורפוזה שעוברת מידלר מאישה שמנה וולגרית ל-Sexy Motha Fucker שאפילו בעלה הבוגדני מתקשה לזהות בסוף. כל כך התלהבתי מהסצנות בהן הראו לנו אותה מקפצת מול הגרסה האמריקאית של גלעד ינקלביץ’ כשאזיק מחובר לה לקרסול, נשקלת ודומעת מהתרגשות ומודדת בהתלהבות בגדים של המעצבת הצעירה שכלאה אותה, לצלילי “Foxy Lady”. מדהים איך תפישות מסוימות בנוגע לנשיות משתרשות בנו מגיל צעיר! למען האיזון, כנראה שכבר אז היה בי “גירל פאוור”, כי נהניתי לא פחות מהסצנה האחרונה שבה בט מכסחת את דה ויטו הננסי במכות, עד שהוא נופל לתוך האוקיינוס והיא מניפה את ידיה השמיימה לאות ניצחון.  

הרומן עם מידלר המשיך, כצפוי, אל המלודרמה סוחטת הדמעות “חופים”, סיפור התגלגלותה הקיטשי של חברות בין שתי ילדות שמכירות לגמרי במקרה (קיטשי, קיטשי, אבל בכיתי כמו ילדה קטנה ב-“You are the wind beneath my wings”), שעם הפסקול שלו היא הגיעה למקום השני במצעד הפזמונים של בילבורד וזכתה עליו בגראמי בקטגוריית אלבום השנה. המשפט האלמותי משם: “But enough about me, let’s talk about you: what do you think of me?” הוא התמצית של הפרסונה של מידלר, בעיני: זו שהיא תמיד מסמר הערב, שצריכה את כל העיניים נשואות אליה, ואין לה שום רגשות אשם בנוגע לכך!

מידלר מעולם לא הייתה במעמד של סמל מין, ואשמח מאד לטעות בקביעה הזו! כאילו ה”מצחיקה” לא הולך עם “נשית וסקסית”, למרות שתודה לאל, יש כמה נשים בארץ ובעולם שמוכיחות לנו אחרת! לתפישתי, מידלר משתייכת לקטגוריה של אותן הנשים המצחיקות והדומיננטיות בשואו ביזנס, בעלות הפה הגדול וחסר המעצורים, שאלוהים יעזור למי שינסה להיכנס אליו או לנסות לדכא אותו. היא ההגדרה האולטימטיבית למולטי טאלנט שיודעת לעשות הכל: לשחק, לשיר, לרקוד, להצחיק ולהפיק…. וכמוה יש בודדות.

במהלך שנות לימודיה בתיכון מידלר הוכתרה ל”דברנית ביותר” ולאחר מכן ל”דרמטית ביותר”. שני תארים שמאד מוכרים לי :-). עד כיתה ו’ במהלכה “לקחתי את עצמי בידיים”, בכל תעודה שלי הופיעה ההערה: “עלייך להתגבר על הפטפוטים”. או-הו כמה שאני אוהבת לפטפט! הוריי יכולים להעיד בשמחה על כך שלפטפט התחלתי הרבה לפני שהתחלתי ללכת. עם כל אחד. על כל דבר. (חברה טובה של משפחתנו, שהייתה מורה לספרות, אף הגדילה לעשות ותיעדה את החרוזים שהייתי חורזת בעודי מסתובבת כסהרורית בסלון. דליה רביקוביץ’ לא נהייתי מזה :-)). איפשהו בשנות העשרה המקסימות של גיל ההתבגרות נעשיתי מופנמת יותר (ואאוטסיידרית) שדווקא נהנית להתבונן על כולם מהצד. אבל תמיד נשארתי הליצנית של הכיתה, של המחלקה, של הקורס, של הצוות- טייטל שיש לי יחסי אהבה- שנאה איתו. זה כמו שכשהיינו משחקות בכיתה ד’ ב-“בוורלי הילס 90210” אחרי בית הספר (כן, כן), אף פעם לא זכיתי להיות ברנדה או קלי. תמיד הייתי דונה! אבל היי! לפחות לא הייתי אנדריאה או כל תפקידי הבנים. ברירת המחדל הזו איכשהו תמיד הייתה מנת חלקה של אורית בחבורה שלנו.

בט ובן זוגה מרטין פון הסלברג בפיקניק האביב השנתי של ארגון שימור הפארקים של ניו יורק על רקע ורדי “The Divine Miss M” שהושבחו במיוחד עבורה 🙂

להבדיל ממני, בט היא פעילה סביבתית מאד נדיבה, אשר משקיעה לא מעט מזמנה ומהונה בכך: החל מהקמת ארגון הדואג לשיקום פארקים ושתילת עצים ברחבי ניו יורק וכלה בקרן המסייעת בשיקום קורבנות ה-9/11. התרומה לקהילה ולסביבה הינם ערך עליון עבורה.

במשך שנים מידלר שימשה ועדיין משמשת אחת מאייקוני הקהילה הלהטב”ית. את תהילתה בקרב הקהילה היא קנתה כשהופיעה בתחילת דרכה בבית המרחץ המפורסם לגייז בניו יורק “The Continental Baths”. שם, בליווי בארי מאנילו על הפסנתר (שגם הפיק את שני אלבומיה הראשונים וחזר לשתף עימה פעולה בשנות ה-2000), היא בנתה את הפרסונה הבימתית שלה. שם היא גם זכתה לכינוי Bathhouse Betty, אותו היא נושאת בגאווה עד היום.

ב-1999 היא הוציאה אלבום תחת אותו השם ובין שיריו ניתן היה למצוא את ההמנון שלי “I’m Beautiful!” (דאם איט! :-)). השיר קורא תיגר על חוסר הסובלנות ודיכוי האחר, ומעודד את כולנו להיות ולהרגיש אלילות. אז ברגעים הנדירים בהם נופלת רוחי ואני שוכחת את זה שגם אני Divine, השיר הזה מזכיר לי “To flaunt it!”.

פלורליזם, קבלת השונה, העצמה נשית, לעוף על עצמך בלי לדפוק חשבון לאף אחד- I’m all for that! ואם משווים אותי לאחת הנשים המצחיקות והמוכשרות בהוליווד, שממשיכה להלך קסם על תעשיית הבידור והקולנוע העולמית קרוב ליובל, אני בפנים!

המרים השבועי

Paramore- Hard Times

Paramore- Hard Times עברנו את פרעה- נעבור גם את זה! השיר זה לקוח מהאלבום האחרון והחמישי במספר של להקת פרמור “After Laughter” משנת 2017. באלבום

כנסו כנסו »

חפירות אחרונות...

Share on facebook
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on email