גרטה (ואן פליט) ואני- למי קראתם לד זפלין 2?

אני צעירה מדי בשביל להיות אמא שלהם ומבוגרת מדי בשביל להיות הפילגש שלהם. אז החלטתי על פשרה: אני רוצה להיות אחותם הגדולה!!! או כל דבר אחר שיבטיח לי שורה ראשונה בהופעות שלהם, ומקום על ה-Tour Buss שלהם. לחל”ט מהעבודה אני כבר אדאג!

לפני למעלה משנה, בעודי בדרכים, החלו לבקוע מ”כאן 88″ צלילים וריפים שמיד העלו אצלי את החשש שמא קיים שיר של לד זפלין שפספסתי! בתום השיר מיהר השדרן להסביר שמדובר בלהקה העונה לשם Greta Van Fleet, כוכב עולה (ושנוי במחלוקת) בשמי הרוקנרול. הסאונד ה-כל כך נוסטלגי- ובאותה נשימה- כל כך פראשי שלהם, העיף אותי למקום אחר ודגדג לי טוב טוב את עצב הנוסטלגיה- מה שהטיס אותי, כמובן, לערוך מחקר מקיף על הלהקה ולהתחיל לעקוב אחריה. ברור שזו הייתה תחילתו של סיפור אהבה!

ב-2017 החומרים שיכולנו להתבסס עליהם היו ה-EP הכפול שלהם “From The Fires” , עליו הם זכו ממש לאחרונה בגראמי בקטגוריית אלבום הרוק הטוב ביותר, אף על פי שהם כבר חובקים אלבום בכורה. אני מודה שלהבדיל מה-EP, שהיה אהבה ממבט ראשון, האלבום דרש אצלי בישול איטי יותר של 2-3 השמעות, ולא ממצים אותו כל כך מהר. אומרים שככה צריך בזוגיות ארוכת טווח, לא? ;-).

הרביעייה המופלאה מהעיירה הציורית פרנקימות’, מישיגן מונה 3 אחים יפיופים לבית משפחת קיזקה (ולא קישקע, מר השדרן יואב יפת!): התאומים ג’וש- הסולן והריאות הבריאות וג’ייק- ג’ימי פייג’ מאחורייך- הגיטריסט, סם (אהבה שלי!!!)- הבסיסט הרגיש ואת דני וואגנר המתופף.

אני, בגדול, שואפת ללדת להקה בעצמי. אז קבלו את המתכון באדיבות מאמא ופאפא קיזקה: קודם כל, פרו ורבו ומלאו את הארץ :-). Once עשיתם זאת, השמיעו לילדים בלוז ופולק מהסיקסטיז והסבנטיז, חשפו אותם לספרות ונכסי צאן ברזל מהעבר וגדלו אותם על ערכי הרוקנרול. כמו כן, במקום לשלוח אותם  לקולנוע, כמו כל בני עשרה טיפוסיים, אפשרו להם להופיע בפאבים, בפני חבורות אופנוענים ביערות נידחים ובפסטיבלים שנתיים עירוניים. מפה לשם, תראו שחוזה ההקלטות כבר יגיע.

שמה של הלהקה בא לה מאחת מהתושבות הותיקות בעיר- גרטנה וואן פליט. “הגרטה פשוט התגלגל טוב יותר על הלשון”, אז ה-נ’ ירדה. בעודם מתאמנים לקראת הגיג המשמעותי הראשון שלהם, הבנים הבינו שבעצם אין להם עדיין שם. אפילו הסבא של הבנים ניסה לתרום את חלקו לסיעור המוחין, ולאחר שהאופציה שהוא הציע נשללה, הוא הרים ידיים, הכריז “תעזבו אותי באמא ‘שכם”, והלך לחטוב עצים עבור גרטנה וואן פליט. בינגו! לא עברה שנה, וסבתא וואן פליט הפכה לסלב מקומי.

אלבום הבכורה שלהם “Anthem Of A Peaceful Army”, שיצא באוקטובר האחרון, שוחרר ביום הולדת ה-88 שלה, וכל העיר שמחה וצהלה בחגיגה כפולה עם עוגה גדולה וסבתא גרטנה לבושה בחולצה של הלהקה, מחלקת חתימות למעריצים (אמיתי לגמרי!).

ג’ייק הנסיך חורך את בימת רוק ורכטר בסולו גיטרה מטורף (אחד מיני רבים). תיעוד שלי!

בשנה שעברה התמזל מזלי, והלו”ז הצפוף שלי אפשר לי לטוס לאחד מפסטיבלי הרוק של הקיץ. מטרת העל הייתה להגשים חלום ולראות סוף כל סוף את הפו פייטרז בהופעה. הלוקיישן שהסתדר עם הזמינות שלי היה ה- Pink Pop Festival בדרום הולנד. כשהבחנתי בכך שגם הבנים ייקחו בו חלק, האושר שלי הוכפל!

בפסטיבל הם הופיעו על אחת הבמות הקטנות יותר, בתוך אוהל ענק. אני, שנזכרתי בכך שיש לי נימוסים אירופאיים, תפסתי לי בצער רב מקום בצד, כי ראיתי שכבר הקדימו אותי בקדמת הבמה. לשמחתי, מהר מאד התעשתי ונזכרתי שבאוריג’ן שלי אני מלוד, בעוד שאלו שסביבי דווקא נזכרו בנימוסים האירופאיים שלהם, ופינו לי את הדרך . אין לי אפילו שנייה אחת של תיעוד מההופעה הבלתי נשכחת הזו כי הסוללה מתה בזמן הכי מתאים, כמובן, אבל הולי הנדריקס מה שהלך שם!!!! הם פתחו עם “Highway Tune” המופתי- ועם סיפתח מלא באדרנלין כמו זה, אפשר רק לעוף לחלל- קלללל! לאט לאט התגודדו להם עוד ועוד אנשים סביב הבמה, ואני מאמינה שגם מי שסתם עבר באזור ולא תכנן להישאר, מוגנט לשם! היה פשוט קסם באוויר! קסם כזה של פעם….

היה כל כך כיף לראות סביבי אנשים שקרוב לוודאי זכו לצפות בלד זפלין  וב- AC/DC בפעולה, חוזרים לאחור בזמן. בקושי נתנו להם לרדת מהבמה! ולמי אכפת בכלל שפספסתי סיכוי כלשהו לתפוס מקום טוב מול הבמה של ברונו מארס ה-Headliner???

השנה, לשמחתי, שחזרתי ואף שדרגתי את הקסם- הפעם חמושה בסמארטפון משוכלל יותר, שלטים עמוסים במילות אהבה כלפי הבנים, שורה שנייה מול ה-Main Stage (כן, גם הבנים הועלו בדרגה :-)) בפסטיבל רוק ורכטר! למעשה, גרטה היו אחת מארבע הסיבות המרכזיות שבזכותן הגעתי!

כאחרונת הגרופיות…..השלטים עם הקריצה המוזיקלית 😉 שהכנתי לבנים. היה עוד שלט שביקש מפרט בגלל כל הדרך שעשיתי מארץ הקודש עד לגולדן רינג :-). 

היו כמה שנים במהלכן כבר חשבתי שהרוק מת. ואני לא היחידה. אמרתי לעצמי: אחרי הביטלס, הסטונז, פינק פלויד (מודה שפחות חסידה של השניים האחרונים), הדורז, פייג’ את פלאנט, ג’ניס ג’ופלין והפסיכדליה, הנדריקס, קלפטון, קורט קוביין, כריס קורנל ושאר ענקי הגראנג’, רדיוהד, ניק קייב ועוד – מה כבר יש ל”תעשייה” הזו עוד לחדש? והעובדה היא שיש! התגליות המוזיקליות שלי הן בלתי נדלות- טפו טפו, והיד עוד כל כך נטויה!

אני מתמוגגת מלגלות עוד ועוד יוצרים צעירים ומוכשרים שמוכיחים לנו שוב ושוב שהרוק חי ובועט, וגם אצל היוצרים הותיקים יותר המוזות עדיין ערות!

בל נשכח שמדובר בחבר’ה צעירים בני 20 ו-23, מוכשרים בצורה בלתי רגילה, אינטליגנטים רגשית ומוזיקלית, עם יכולות נגינה ושירה שלא מביישות את ראשוני הדינוזאורים בתחום- ואני אחת שיודעת (שורה שנייה מהבמה, מיינד יו!).

אנחנו צריכים להיות אסירי תודה על כך שהם שואבים השראה ומקימים לתחייה את הרוק הקלאסי של פעם, ועושים לו כל כך הרבה כבוד. אם רוברט פלאנט עצמו נתן את ברכת הדרך, כשנשאל עליהם (“They’re Led Zeppelin 1”), מי אנחנו שבכלל נגיד מילה רעה?

קטע מ-When The Curtain Falls ברוק ורכטר 2019. תיעוד שלי. 

המרים השבועי

Bleachers- I Wanna Get Better

המרים השבועי באוגוסט האחרון ציין אולפן ההקלטות המיתולוגי “Electric Lady Studio” יובל להקמתו. לא כל כך היה לי זמן להתייחס לזה אז בשל כאוס משפחתי,

כנסו כנסו »

חפירות אחרונות...