החיים זה הרבה יותר מ"מה שקורה בזמן שאת נרקבת בדירת שיכון עם בעל נכה"

היא עשתה לכולנו שחח’ור, לימדה אותנו מה זה קצח, גרמה לנו לאכול לשון בקר עם חלבה (“מה קרה לך? זה פיוג’נט!”), הראתה לנו שהתכונה הבולטת ביותר שלה היא “שלא מעניין אותה כלום חוץ מהתחת של עצמה” וגרמה לנו להישאב לתוך עולם הנונסנס המוטרף שלה, בו גם ביונסה אוכלת את הכובע. בשבוע שעבר עלתה למסכים הסדרה “הנוכלות” שעוקבת אחר מעלליהן של מירי ותקווה, אחותה מאל.איי (“לא, אחותי החשפנית מוגאס”), וזו הזדמנות מצוינת להתחקות קצת אחר החיים על פי מירי פסקל.

“שתיים עשרה בלילה, דקה לחצות

מצאתי את עצמי מסתובבת בחוצות

ניגש אלי ברנש, אמר לי בלי חשש: ‘היי בובה, תעלי לקפה!’

אמרתי: ‘נס קפה?’ אמר: ‘שחור!'”

ההתמכרות שלי למירי פסקל ו”אחד העם 1″ התחילה, לדעתי, בתחילת שנות האלפיים בלילות שישי משמימים של מצב מאוזן על הספה בסלון של ההורים. ערוץ 2 הקרין שידורים חוזרים של הסדרה, ואני לא הייתי מודעת אז שאני צופה במה שייחשב לימים ל”סדרת קאלט”. זה היה עוד בימים בהם היא הייתה במחתרת. בעת שידורה של העונה הראשונה “בזמן אמת”, היא זכתה לביקורות מעורבות. מבקרים האשימו אותה בגזענות והחזרת התרבות לאחור- לימי סרטי הבורקס עם הדמויות הסטריאוטיפיות והמוקצנות. ת’אמת? חלום שלי שכנים כאלה צבעוניים שיתבלו את השגרה ה- “זוהרת?! את אפורה הרי!”- של הבניין שלנו במריבות על רקע גזע, דת ומין, במקום מריבות על רקע כיבוי המזגנים והאורות בג’ימבורי. הלוואי עלי שתהיה לי קוסמטיקאית סתומה כמו אילנית בבניין, ש”תכונן אותי לתאוריה”, תעשה לי טיפול פנים מרגיע (“איזה מרגיע?! יצאתי כולי פקעת!”) ותמרח לי לק ירוק-רעל “בול לפרצוף שלי”.

מן העבר השני של המתרס היה מי שטען כי “הסדרה עושה טיפול שורש לתרבות ולעם שלנו בלי הרדמה”. ואכן, אף אחד לא יצא ממנה בהפסד. כולם חטפו שווה בשווה: גם הגבר המזרחי הפטריארך והשתלטן (“עמרם מזרחי”), גם יו”ר ועד הבית האשכנזייה האליטיסטית (“שולה נמירוביץ’- נמיר”), גם הזקנות הנרגנות מימי קום המדינה (חייק’ה ואווה), גם הקופירייטרית הצפונבונית החד הורית חובבת הפאנג שוואי (ל”ליליאן”), גם ולדי הדוור הרוסי וגם יוסי הדייל ההומו (“יוסי? איזה מין שם זה להומו?!”)…

איך אמר ארז בן הרוש, אחד השחקנים הראשיים ויוצרי הסדרה? “אנחנו עדיין חיים בסוג של חברה עדתית. היחס לזה הוא כמו גרף שעולה ויורד” (מתוך עיתון “הארץ”, 2009). “אני לא מתבייש להגיד ש”אחד העם 1″ היא סדרה עממית. היא מדלגת בין סוגי הומור שונים- באהבה, בגאווה וגם בבורקס”.

לחץ הקהל ברשתות החברתיות והפופולאריות שזכתה לה הסדרה לאחר שידורה (בדמות ערבי הקרנה של פרקים מהסדרה בליווי תחפושות וחידוני ציטוטים) הביאו להפקת עונת המשך בשם “אחד העם 101”, אותה כתב וביים בן-הרוש, שמביים גם את “הנוכלות”. בעיני, מוצלחת פחות בגלל הוולגאריות המוגזמת שלה וההומור הדי רדוד. אבל היא עדיין השאירה לנו הרבה זיכרונות וציטוטים בלתי נשכחים להתרפק עליהם!

ללא ספק, גולת הכותרת של הסדרה היא דמותה של מירי פסקל, המגולמת ע”י אילן פלד, שעברה במהלך השנים גלגולים שונים בדמות המורה לימונה ב”גור ואוח” בערוץ גטיקס, דנית זמרת החתונות שמשתדרגת ל”דניס” הבינלאומית בסדרת הפרסומות האלמותית של תלמה ל”ברנפלקס”, עופרה- החצי מהדואט “ארבע” ששרד לזמן קצרצר בסדרת מערכונים ל”ארץ נהדרת”, לילי כהן מדריכת הטיולים השרלטנית ב”בר מצווה” שיצר פלד יחד עם גיא אוחובסקי, ולאחרונה אסתי, ST5, החייזרית בסדרת הפרסומות לשופרסל אונליין.

מה שמעניין הוא שכמה שאילן פלד הוא אניגמה ושומר בקנאות על פרטיותו מחוץ למסך, ככה הדמויות שלו מופרעות ומוקצנות יותר!

אז נכון שיהיה מי שיגיד שזו אותה הדמות כל הזמן רק בשינוי אדרת קל. אבל העובדה היא שאף פעם לא נמאס לנו ממנה, ואנחנו מקבלים אותה בשמחה ובזרועות פתוחות בכל פעם שהיא חוזרת אל המסך!

אני חושבת שהסיבה לכך נעוצה בכך שבתוך כל אישה כמעט (או שרק בי???) מסתתרת איזו מירי פסקל קטנה: קצת בהמה, קצת וולגרית, קצת אגרסיבית, קצת שתלטנית ומסרסת, קצת אגואיסטית, שכל מה שבא לה זה לטוס לכנס פקחים עולמי בתורכיה, להסתובב כמו חיה רעה ברחובות איסטנבול, לאכול רח’את לוקום בלי לדפוק חשבון ולקנות מתנות רק לעצמה!

המערכונים של “אחד העם” והחיקויים של מירי הם תראפיה עבורי. או כמו שהגדילה להגדיר אחת הטוקבקיסטיות ברשת: “אילן פלד הוא הציפרלקס של החיים שלי”. יש לי כמה חברות שאני יכולה להריץ איתן דיאלוגים שלמים כמירי ואילנית או מירי ותקווה. חבל שאת שייקספיר אני לא מדקלמת ככה!

מצפייה בפרק הראשון של “הנוכלות” וקטעים קצרים ששוחררו ליוטיוב, אין ספק שהרבה נכסי צאן ברזל הולכים לצאת משם. ואלו מכם שיש ברשותם “יס” יותר ממוזמנים לארח אותי ל”ערב שחור משחור” של צפייה שבועית בסדרה עם מגש פינוקי של חביצת חלבה (“אם את רוצה את זה נורא מתוק, את יכולה להוסיף סילאן. אני מוסיפה כוס”), דולצ’ה דה לצ’ה עם קרם די נוגט (“יה יהודית! איך את יודעת שזה מה שאני אוהבת?”) ופלטת מיקס גריל על שניים וול דאן עם בצל שרוף (“שרוף את זה!!!”). אני אביא את הפרלינים! 🙂

שוב, אפשר להתווכח על הרמה, אבל אי אפשר להתווכח עם ההשפעה האדירה והחותם שהטביעה דמותה של מירי על תרבות הבידור בישראל! היא יצרה כאן עדת מעריצים מטורפת שמדקלמת את כל הפרקים בעל פה, עם ז’רגון ייחודי וציטוטים בלתי נשכחים, היא הפכה לאחד מסמלי הקהילה הלהט”בית, הוסיפה כל כך הרבה צבע ואקשן לעולם הפרסום “זה ממש החייה אותי מחדש!”, לימדה אותנו שיעורים על זוגיות בריאה (“את רואה אותי ואת ראובן כל הסופשבוע יחד?”) והורות טוטאלית מהי (“שנים אני מצפה שהתנשמת שלי תעזוב את הקן…”), גרמה לכולנו להתחבר לחתולה השחורה והמיוחמת שבנו ולהרגיש מחוזרות גם כשאנחנו נראות כמו לוציפר (“מה זה, אתה מתחיל איתי?!”) והכי חשוב: לרקוד (אגב, הפסקול של “הנוכלות” פשוט הורס!) ולהתגלגל מצחוק בלי סוף!

ברגעי משבר מירי מזכירה לי לא לקחת את החיים יותר מדי ברצינות (“התרגשתי בשנה שעברה, זה עזר לי?”), להיזכר בכך ש”הפורטה שלי זה קור רוח”, לתת גז על כל העולם ולצעוק “מה ‘כפת ליייייייי?!?!?!” בקולי קולות.

המרים השבועי

Bleachers- I Wanna Get Better

המרים השבועי באוגוסט האחרון ציין אולפן ההקלטות המיתולוגי “Electric Lady Studio” יובל להקמתו. לא כל כך היה לי זמן להתייחס לזה אז בשל כאוס משפחתי,

כנסו כנסו »

חפירות אחרונות...