קרן פלס עושה לנו סמנתה מ-"סקס והעיר"

או: מה קרה כשלקחתי את אמא שלי לקברט למבוגרים בלבד?

קשה לי עם בגידות. כבת מזל עקרב הקנאי והנאמן עד אין קץ קשה לי עם בגידות. כמי שהייתה עדה לבגידות כפי שהן נחוו ע”י כמה מן הנשים הקרובות אלי ביותר, קשה לי עם בגידות. בבגרות מונולוגים- דיאלוגים של כיתה י”א במגמת תיאטרון בחרתי להציג את “היותר חזקה” מאת אוגוסט סטרינדברג, מחזה- מונולוג רווי כעסים ויצרים של אישה אחת, שחקנית תיאטרון שמנהלת דיאלוג עם חברתה השותקת מולה שתיקה רועמת, ובמהלכו אנחנו מגלים שאותה חברה- יריבה בעצם ניהלה רומן עם בעלה (סליחה אם הרסתי לכם). בגידות נעשו דבר שבשגרה. על פי שני סקרים גדולים שנעשו לאחרונה בישראל נמצא כי 85% מהישראלים הלא חרדים אינם נאמנים לבני/ בנות זוגם. המחקרים נעשו על 500 נשאלים- אשר היוו מדגם מייצג של האוכלוסייה בארץ. אפילו כשמקישים בגוגל “בגידות סטטיסטיקה”- הדבר הראשון שקופץ בחיפוש הוא “טינדר דיסקרטי לנשואים”!!!

בגידות הן כבר לא סוגיה גברית, מסתבר. מספר הנשים הבוגדות מתחיל להשתוות למספר הגברים הבוגדים (בין 30-60%, לפי מחקר של מכון קינסי באוניברסיטת אינדיאנה). “הסיבות לכך: יותר עצמאות כלכלית, זמינות קלה למצוא פרטנרים ולתקשר איתם ויציאת נשים לעבודה” (לפי ד”ר לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה דריה מעוז ל”ישראל היום”).

את הסוגיה הדי טריוויאלית הזו לוקחת קרן פלס והופכת לקברט למבוגרים בלבד:

“לילה אחד באפריל” הינו קברט רוק המתאר רומן רווי יצרים הנרקם בין קרן הזמרת לבין אמיר, צלם עיתונות. היו שמועות על כך שהמציאות עולה על הדמיון ועל כך שבחיים האמיתיים מדובר בזיו קורן. פלס, מצידה, לא אישרה ולא הכחישה. כנראה שהיה לה נוח עם המסתורין סביב העניין. זה מוסיף רייטינג.

הקברט הזה הוא ניסיון של פלס לשבור מוסכמות. לדבריה, היא תמיד הלכה על הקצה: “יש בתוכי את המקום הסקרן שרוצה להזיק לעצמו”.  אין ספק שזהו צעד נועז עבור יקירת הפלייליסט: לצאת מאזור הנוחות של החיק החם והמחבק של מצעדי הפזמונים ולהתמודד עם חומרים לא קלים לעיכול. לילה אחד (לא בטוח שבאפריל :-)), אחרי איזו קיסריה של המופע המשותף עם רמי קליינשטיין היא שאלה את עצמה “מה אני נתתי בשביל להצדיק את זה שאני אומן”, והגיעה למסקנה שאם היא לא הצליחה לזעזע אותנו עד כה, כנראה שלא עשתה מספיק. והמחזמר הזה אכן מעלה שאלות, כמו: “איפה מתחילה הבגידה? האם במבט או במחשבה או בהודעה?”, “איזה גבול מותר לעבור? מה נחשב לבסדר ומה לא?”, “איך אשה הגונה וטובה צריכה להתנהג, איזה מחשבות אסור שיהיו לה?”….

לדברי פלס, זוג צריך להסכים שמותר לכל אחד מהם לעשות משהו אסור: “קח את האסור הזה ממני ואל תספר לי עליו”. אולי אני נאיבית. אולי אני משלה את עצמי, אבל אני חושבת שאם יש מקום ל”אסור” בתוך מערכת יחסים שאמורה להיות מושתת על כנות ואמון ואהבה וכבוד הדדיים, כנראה שצריך לעשות בדק בית בתוך מערכת היחסים הזו (אלא אם ה”אסור” הזה הוא לילה אחד באפריל עם ראיין גוסלינג :-)).

הציניקנים יכולים להגיד: “עזבו אתכם משטויות. הכל בולשיט. סתם חיפשה להתחרמן על הבמה עם אמיר דדון”. ואין ספק שסצנות נוטפות סקס ומיניות מתפרצת לא חסרות שם. לקרן אין שום בעיה להיתפס במערומיה- פיזית ומטאפורית. אם זה היה תלוי בה, היא הייתה מתפשטת על הבמה לחלוטין (כפי שציינה בראיון שנערך עימה ב”אולפן שישי”). היא רוצה לשחוט פרה קדושה סביב מיניות האשה בהצגה הזו, ואחד המסרים המרכזיים שפלס רוצה שניקח ממנה הוא ש”גם לאישה מותר, וגם לה יש רצונות”.

יש שם אשה שנסחפת לתוך מערבולת יצרים חסרת מעצורים: “שתי מכוניות דוהרות באותו הנתיב זו לקראת זו ולמרות שההתנגשות ודאית, אף אחד לא לוחץ על הברקס.”

היה מעניין לשמוע את פלס מדברת על ההתמודדות, אותה הגדירה כמעצימה, של בן זוגה נועם טור עם התכנים של ההצגה: “אם אתה מלך, אתה לא נרתע כשהמלכה שלך מבוהלת”. אין ספק שמדובר במלך אמיתי, אם הוא מכיל בגבורה את ההתערטלות הפומבית הזו. פלס מגדירה את עצמה כאחת ש”כל הזמן מחפשת את ההשראה, את המוזה, ולשם כך צריכה להתאהב כל הזמן”. אין ספק שהחיים לצד אומן הם לא פשוטים.

ההצגה לוקחת אותנו למקומות נוספים של אובססיה, למעט אהבה אובססיבית. חוץ מתנוחות מעניינות, הזוג האסור מתנסה גם בכל מיני סמים יחד. כך או כך הדרך לתהום בטוחה.

להבדיל מבדרך כלל, הביקור הזה בתיאטרון לא נותן לנו הפוגה מהסמארטפונים. הקהל מוזמן להיות צופה סמוי בהתכתבויות ה- What’s App בין אמיר וקרן באמצעות אפליקציה שהוא מתבקש להוריד לפני תחילת ההצגה. “רומנים שלמים מתרחשים בווטס אפ”, לדברי פלס.

ההצגה, כמובן, מלווה במוזיקה חיה וביצועים משובחים של כל חברי הקאסט. זו לא הפעם הראשונה שפלס כותבת מוזיקה לתיאטרון, ומיותר לציין שהיא מאד טובה בזה!

באשר לחוויה האישית שלי מן הצפייה- זה אפילו ראוי לפוסט נפרד, או למערכון….

לאחר התשואות הרמות להן זכתה ההצגה מחברתי הבלונדינית האיכותית והמוכשרת, שלא הסתפקה בפעם אחת עם הבעל, אלא גם סחבה איתה לשידור חוזר את החברות, יצר הסקרנות שלי גבר. באין “קונות” להצטרף אלי, לאחר שקיבלתי את ברכת הדרך מהבלונדה, הזמנתי את ה”פראיירית התורנית”, הלוא היא אמא שלי, הנחשבת לבחורה מגניבה וזורמת לכל הדעות :-))..

איזה חשבון פתחת איתי, בלונדה! תם ונשלם לו עידן התמימות…….

כמות הפעמים בהן רציתי שאדמת האולם תיפער ותבלע אותי מרוב מבוכה הייתה ביחס הפוך לכמות הבד שהשתמשו בה עבור הקומביניזון שלבשה פלס על הבמה. (וכמובן שגם על זה המבקרת הראשית לא חסכה במילים: “איך היא לא מתביישת לחשוף בפנינו את כל הצלוליט הזה???”).

למזלי, היא לא הספיקה לקלוט חלק מהטקסטים והסלנג. ועדיין בלונדה, קלקלת לי את הילדה!

להבדיל מיכולות המשחק של קרן, אותן מצאה המבקרת הראשית כדלות, היא העריכה מאד את הפרפורמנס של חמש הדמויות הנשיות המלוות את ההצגה, המייצגות את הקולות השונים המתקוטטים בראשה של קרן: הליבידו, המוסר, ההדחקה, ההרס העצמי והדחף של כל אמן לפרוץ גבולות.

על דבר אחד היה בינינו קונצנזוס מוחלט, והוא העובדה שפלס לגמרי מצדיקה את התואר “אמנית”, והרוויחה אותו בהרבה יזע ויצירה משובחת. לא חייבים לאהוב אותה. לא חייבים להסכים איתה. אבל כשאמן נמצא בחיפוש מתמיד זה ללא ספק ראוי להערכה!

משמאל: התכתבות אסורה בגרסת ההצגה. מימין: התכתבות אסורה בגרסה שלי. כל הזכויות שמורות ללירז רוזנברג הבלונדה. 

נכון לכתיבת שורות אלו, לא ידוע לי על תאריכים נוספים של הצגות קרובות. אבל שווה לעקוב אחר הפרסומים של הבימה ואתרי הכרטיסים השונים, אם עשיתי לכם חשק!

קחו בחשבון ש”אמיר דדון” התורן הוא אנחל בונני. לא ערבה לאותה החוויה…..מה שבטוח זה שויזואלית יהיה מעניין ;-).

המרים השבועי

Paramore- Hard Times

Paramore- Hard Times עברנו את פרעה- נעבור גם את זה! השיר זה לקוח מהאלבום האחרון והחמישי במספר של להקת פרמור “After Laughter” משנת 2017. באלבום

כנסו כנסו »

חפירות אחרונות...

Share on facebook
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on email