תפילה קטנה-גדולה: "Like A Prayer" חוגג שלושים

רגע לפני שאני צוללת לתוך כתיבת פוסט ביקורת על האלבום החדש של המאדאם, החלטתי לבקר שוב את אלבום המופת שחגג השנה שלושים לצאתו, ושאת חגיגות השלושים שלו בחרה המלכה ה-M לציין על בימת האירוויזיון בארץ הקודש.

אז נכון שכפי שאמרו גדולים ממני, במקרה הנוכחי ה”תפילות לא עזרו לה” כשביצעה את שיר הנושא מתוך Like A Prayer  במאי האחרון וסילבן אדאמס, הספונסר, יצא לגמרי “לייק אה פראייר”. אבל ההופעה הזו בכל זאת הותירה אחריה רושם אדיר, גם אם שלילי, והרבה מאד חומר לטוקבקים מרושעים. היי! גם פרסום רע הוא פרסום! ומי כמו מדונה יודעת את זה! כמי שעוקבת אחרי הקריירה של ה-מדונה קרוב ל-25 שנה (ניסוח פוליטיקלי קורקט למעריצה מושבעת מגיל 11 שלא החסירה אף קליפ/ אלבום/ כתבה/ לוח שנה/ פיטמה חשופה/ טרנד אופנתי/ פיסת רכילות ואמבטיות זיעה בגולדן רינג :-)) עבורי הזיופים בלייב לא היו איזו סנסציה אדירה. בהאזנה חטופה לאותו “Like A Prayer” בלייב מתוך Blond Ambition Tour ב-1990 מגלים את אותן השבירות בקול שלה ואת אותו הקושי להחזיק את הצליל ב- “It’s Like A Dreeeeeam”. נכון שזה לא נשמע מחריד כמו בגני התערוכה, אבל בל נשכח שהמיתרים שלה היו מאד מאומנים באותה התקופה מסיבובי הופעות חובקי עולם, וזה עוד לפני שנכנסנו לסוגיית הגיל.

 בחזרה לסיבה שלשמה התכנסנו כאן היום: “לייק אה פרייר” זו אבן דרך חשובה בקריירה של מדונה ובאבולוציה של מוזיקת הפופ בכלל. האלבום הזה הגיח אל אוויר העולם במרץ 1989, ומכר יותר מ-15 מיליון עותקים. זהו אלבום האולפן הרביעי של מדונה וללא היסוס האלבום הכי אמיץ והכי חושפני שלה עד אז.

קצת רקע: שנת 1988 הייתה מלאת אקשן, ולאו דווקא מהסוג הטוב עבור מדונה. גיחותיה הקולנועיות והברודוויות אל עולם המשחק נכשלו כשלון די חרוץ, נישואיה לילד הרע של הוליווד שון פן עלו על שרטון, מלאו לה שלושים- מצב המחייב חשבון נפש. אבל איך אומרים? גם בעיטה בתחת זה סוג של צעד קדימה! אם אלבום האולפן הקודם שלה “True Blue” הוקדש לבעלה, אותו כינתה (עד היום!) “אהבת חייה”, באלבום הזה היא יכולה לזקוף לזכותו את הבשלות והכנות שבאו לידי ביטוי בשיתוף הסמי-אוטוביוגרפי בשיריה. זה ניכר שמדונה לא חיפשה ללטף ולרצות את קהל המעריצים שלה הפעם. כנראה שהיה משהו מחייב בהחלפת הקידומת, שגרם לה לכתוב טקסטים בוגרים וחשופים יותר ולהרחיב את פאלטת הסגנונות המוזיקליים שלה מעבר ללהיטי פופ מתקתקים.

“I think I interupt your life. When you laugh it cuts me just like a knife. I’m not your friend. I’m just your little wife”. הכי חשוף שלה: “Till Death Do Us Part”- על החלום ושברו. קליפ מחווה של מעריצים לניסיון הקולנועי הכושל עם האקס שון פן.

עוד לפני שמפשפשים בקופסה, האריזה כבר אומרת הכל: הבטן החשופה של מדונה מעוטרת בשרשרת איקונים נוצריים בתוך ג’ינס משופשפים. את יחסי האהבה- שנאה עם הדת הקתולית, שעל ברכיה התחנכה ואשר הפכו לאחד מסימני ההיכר שלה, היא חנכה באלבום הזה ובקליפ הבכורה מתוכו. נשיקה מלאת תשוקה עם מלאך שחור בתוך כנסיה, צלבים בוערים ברקע, סטיגמטות מדממות על הידיים- כולנו מכירים את הסיפור. מה שאולי חלקכם לא מכירים זה את עסקת פפסי שקדמה לכך. על קצה המזלג: פפסי החתימו את מדונה על חוזה של 5 מיליון דולר ומתן חסות על סיבוב ההופעות הקרוב שלה, תמורתו היא תככב בפרסומות שלהם. צולמה פרסומת באורך מלא לצלילי Like A Prayer. צולם פרומו לפרסומת ששודר בטקס פרסי הגראמי (יעני, Save the Date). הגיע הרגע המיוחל, והפרסומת שודרה בכ-40 מדינות בעולם, לעיניהם של כ-250 מיליון צופים. אלא שלמדונה חוקים משלה. יום למחרת הקרנת הבכורה של הפרסומת שודרה ב-MTV גרסת הקליפ. זה היה עניין של ימים ספורים עד ששערוריית הקליפ הגיעה לעמודים הראשונים של כל העיתונים וגם אל הוותיקן. הכנסייה הקתולית ברחבי ארה”ב קראה להחרים את פפסי, וחברות רבות איימו להפסיק את שיתוף הפעולה עימה. פפסי נאלצה להסיר את החסות מסיבוב ההופעות, אך מדונה נשארה עם ה-5 מיליון בכיס! אם זה לא גאון פיננסי אני לא יודעת מה כן!

האישה הזו הבינה מוקדם מאד כי ככל שהפרויקט שערורייתי יותר, כך הוא יצליח יותר!

קליפ ה- “Make A Wish” לפרסומת של פפסי

הסינגל השני מהאלבום הוא המאניפסט הפמיניסטי של הניינטיז  Express Yourself. מדונה כסוג של בוסית במפעל שמעביד גברים, בחליפת מכנסיים גברית, רוקדת כוריאוגרפיה מייקל- ג’קסונית ולופתת את המפשעה. תמיד אהבתי את המשפט שמתנוסס בסוף הקליפ: ללא הלב לא תיתכן הבנה בין המוח לבין היד: Without the heart there can be no” understanding between the hand and the mind”.

 

כולנו מכירים את סיפור הגניבה המוזיקלית ממנו בה, כביכול, הואשמה גאגא ב- “Born This Way”. מדונה, כמובן, לא נשארה חייבת ובמהלך הביצוע שלו ב-MDNA World Tour היא הוסיפה לפזמון שלה את הפזמון של גאגא, בצירוף הקריאה: “She’s Not Me!”- הרי הוא כאן בפינה לשיפוטכם:

הסינגל השלישי מתוך האלבום היה Cherish. שיר אהבה מתוקי בו מדונה מבקשת מקופידון לכוון את החץ שלו אליה. השיר הונצח בקליפ שחור- לבן שיקי שבויים ע”י הצלם הרב ריטס, עבורו זה היה קליפ בכורה. הוא זה שגם ביים את הקליפ הדי זהה ל-“Wicked Game” של כריס אייזק, ובכך הטביע את חותמו הייחודי. מדונה עצמה התפלאה על ההצלחה של השיר הזה, והסבירה ל”רולינג סטון” שהיא מעולם לא הייתה טובה בלנבא מה יצליח ומה לא, ו-“Cherish” היה אחד השירים “המפגרים שהיא כתבה” מבחינתה. 

הסינגל הרביעי ששוחרר מן האלבום נקרא “Dear Jessie”, והוא אהוב עלי במיוחד!

זהו שיר שהוקדש לג’סי, בתו של המלחין פטריק לאונרד, שכתב עימה את מרבית שירי האלבום הזה ועימו היא שיתפה פעולה גם באלבומיה הקודמים. אף עפ”י שזהו אחד השירים הפחות מוכרים של M, הוא אחד האהובים עלי. המילים שלו שואבות אותך אל עולם ילדות קסום וחלומי. הקומפוזיציה וה-String Arrangement שלו הם משובחים, והוא מבjינתי אחד הפרלינים הכי טעימים בקופסת השוקולדים הזו!

אם היחסים המורכבים שלה עם הדת הם סוגה עילית לאורך הקריירה שלה, אז הסוגה העילית השנייה היא היחסים המורכבים של מדונה עם אביה. “Artistic Expressions” אלו שתי המילים עימן היא מנסה להרגיע אותו מאחורי הקלעים לפני העלייה לבמה כבר שנים! גם בגיל אוטוטו 61, כשהיא חובקת 6 ילדים משלה, מדונה היא עדיין ילדה קטנה שמנסה לזכות בתשומת ליבו של אביה. “Oh Father” (שיכול להתייחס גם לאבא ישו) הינו שיר ניצחון של מדונה על הדיכוי השמרני והקתולי של אביה, ועכשיו כשהיא הצליחה לברוח ממנו, היא ברשות עצמה!

הסינגל השישי והאחרון ששוחרר מתוך האלבום היה Keep It Together, שהוא מעין take-off ל-“We are a family” של האחיות סלדג’ :-). שיר ההלל הזה לקן המשפחתי קצת רחוק מהמציאות בבית משפחת צ’יקוני, בה האחות מלכת הפופ בחרה להתנער מחלק מבני המשפחה שלה במהלך הקריירה, אבל ב-Blond Ambition Tour, שאגב, ביים אמנותית אחיה כריסטופר, היא נותנת איתו נאמבר סיום אלמותי ובעיני אף פורץ דרך מבחינת הכוריאוגרפיה וההעמדה ביחס לאותה התקופה.

המרים השבועי

Paramore- Hard Times

Paramore- Hard Times עברנו את פרעה- נעבור גם את זה! השיר זה לקוח מהאלבום האחרון והחמישי במספר של להקת פרמור “After Laughter” משנת 2017. באלבום

כנסו כנסו »

חפירות אחרונות...

פיסת מידע נוספת ראויה לציון היא שיתוף הפעולה של מדונה עם פרינס באלבום הזה. פרינס, למעשה, פותח את האלבום וסוגר אותו. אמנם הוא מעולם לא קיבל על זה קרדיט רשמי, אבל ריף הגיטרה הדרמטי שפותח את “Like A Prayer” ומסתיים בטריקת דלת 🙂 הוא שלו. סאונד הגיטרות האייטיזי שכל כך מזוהה איתו מעטר שני שירים נוספים באלבום, ויש גם את הדואט שלו עם מדונה…………………………………………. ומאחר ואני מעדיפה לסיים את את הפוסט הזה בטעם טוב, אשמור את דעתי עליו לעצמי :-). 

גם ברטרוספקטיבה של שלושים שנה האלבום הזה עדיין נשמע חדשני ופורץ דרך. הוא הוליד כמה מן הלהיטים האלמותיים שלה שלא מתיישנים לעולם, והמקבילה היחידה שלו שאני יכולה לחשוב עליה בדיסקוגרפיה של M היא רק “Ray Of Light”.

איך סיכמה העיתונאית הנערצת עלי הדלי פרימן (שסבורה כי “לייק אה פרייר” הוא שיר הלל למין אוראלי לישו :-))? “האלבום הזה מתמצת הכי טוב את מדונה: גרנדיוזית- לעתים בצורה משעשעת, חושפנית- אבל בתנאים שלה, ופשוט כיף לרקוד לצליליה!”

בימים בהם מערכת היחסים שלי עם מדונה נהייתה קצת מורכבת, האלבום הזה וחווית ההאזנה לו מחזירים אותי אל המהות האותנטית של מדונה והערצתי אליה, ומזכירים לי כמה כיפית היא הייתה פעם, כשהשובבות הממזרית שלה הייתה מלאת חן וסקס אפיל.

Share on facebook
Share on pinterest
Share on whatsapp
Share on email