מי אני???

אז שוב נעים מאד, אני ריטה. או בשמי הרשמי, המלא (בחשיבות עצמית 🙂 ) מרגריטה מרגוזוב.

אוהבת להפליג בדמיונות, לאכול בכפית מתוך צנצנות, לשיר במקלחת עם האדים של המים החמים, לרקוד בסלון ולשבור ואזות תוך כדי (אמיתי לגמרי!) לחלום חלומות ואף להגשים אותם! (הבלוג הזה הוא אחד מהם :-))

לפרנסתי ולהנאתי עובדת כפיזיותרפיסטית, מדריכת קבוצות פילאטיס והתעמלות וכמרצה בג’ימנסיה- בי”ס להסמכת מדריכי כושר ותנועה.

לנשמה צורכת מוזיקה בערך באותו הקצב והמינון בו אני צורכת חמצן.

מוזיקה ומילים הן תרופת פלא בשבילי, הן קסם טהור, הן קרן שמש חמימה בשמיים אפורים של יום סגרירי (במובן המטאפורי כי אני מאד אוהבת ימים סגריריים :-)).

כאחת שעוסקת בגוף ובנפש באופן יומיומי, אני מוצאת את הצלילים והמילים והתנועה כחוט מקשר מאד עבה ביניהם.

אני מגיעה מבית מוזיקלי ובאופן טבעי המלודיות וההרמוניות מלוות אותי מינקות. הן איתי ביומיום השוטף, בריצות מנקות הראש ובאימונים, בשמחות, בשיברונות הלב, בכעסים ובתהיות על מהות החיים 🙂 . שירים רבים ואלבומים רבים מזוהים אצלי עם צמתים משמעותיים בחיים ומסמלים תמיד איזושהי תקופה. הם חלק בלתי נפרד מיומן המסע שלי ביקום הזה.

“Music  became my religion, the record store my church, the rock stars my saints, and their songs my hymns” (Dave Grohl)

אז בערך מגיל 14, 15 מוזיקה הפכה באופן רשמי לדת שלי, כשהספונסרית הראשית של העסק הלא זול הזה הייתה אז הסבתא האהובה שלי ז”ל, עליה עוד יסופר בהרחבה.

כמי שנולדה וגדלה באייטיז, התבגרה בניינטיז, ראתה עולם והתפכחה בשנות האלפיים, המסע המוזיקלי שלי התחיל בלהקת אבבא ובמדונה, המשיך אל הפופ של MTV, התגלגל אל מחוזות הגראנג’ של סיאטל בניינטיז, אל הרוקנרול של סוף הסיקסטיז והסבנטיז, אל הפאנק של האייטיז ואל האינדי וה”שוליים” של אז ועכשיו.

מכירים את זה שככל שאתם לומדים יותר, אתם מגלים כמה מעט אתם יודעים באמת? אפילו סוקרטס אמר את זה :-). (“כל מה שאני יודע הוא שאינני יודע”).

אז ככה זה אצלי עם מוזיקה ועם כל תחום עניין והתמחות שלי, בעצם: כל יום אני מבינה כמה מעט אני באמת יודעת, וכמה הרבה עוד נותר לי לגלות. וזה קסום ומופלא בעיני!

וזוהי, בעצם, מטרתו של הבלוג הזה: לתעד את המסע שלי בעולם הצלילים והמילים, לחלוק עם קהל הקוראים את האהבות שלי, לשתף בחוויות ה-“קטרזיס” (זיכוך) שלי מצריכת מוזיקה, ספרות ואמנות, ומי יודע? אולי אפילו לגרום לכם להאזין לאיזה אלבום שלא הכרתם,להכיר אמן חדש, ללכת לראות איזו הצגה, לקרוא איזה ספר או סתם לצחוק איתי ועלי קצת.

כמי שניהלה וכתבה את מדור סאטירה של עיתון בי”ס בתיכון וכמאמינה גדולה ב”העולם מצחיק, אז צוחקים”, אני נהנית מלהפוך כמעט כל סיטואציה בחיי לקטע מתוך מערכון של עדי אשכנזי (עוד אהבה גדולה שלי). ברוח זו יכתבו חלק מן הפוסטים בבלוג זה.

אין בכך כדי לפגוע באף אחד, אלא רק להעלות חיוך.

יום אחד עוד אהפוך לסיטקום…..:-)